טוען התובע כי רכש ב-15.1.09 מהנתבעת רכב חדש מסוג פסאט, למטרת שימוש כמונית, תמורת תשלום של 152,419 כולל מע"מ .
בהזמנה מצויין כי מדובר במחיר מחירון מספר 9 המחירון נכון ליום 1.1.09.
כעבור למעלה משנה, ביום 15.8.10, במהלך הסעת נוסעים, הרכב דמם, ולכן נגרר למוסך י.ב.דרום שהינו מוסך מורשה של הנתבעת ( להלן:"
המוסך המורשה"). שם נבדק ונמצא כי אחד המרססים (אינג'קטורים) ,מרסס מספר 3, פגום. לטענתו המרסס כבר הוחלף זמן קצר לפני כן במוסך מורשה אחר, נהורה ,בקרית גת .
ביום 29.10.10 שוב נתקע באמצע העבודה ,בעת שהסיע לקוחות, ונאלץ למצוא להם רכב חילופי ולהגיע למוסך המורשה, שם התברר כי מרסס מספר 2 לא תקין.
וכך במהלך תקופה של שנה ותשעה חודשים מעת רכישת הרכב נתקע לטענתו עם הרכב 6 פעמים ונאלץ לגררו למוסך ולאבד ימי עבודה, ולכן תובע 15,000 ש"ח בגין עלות , אבדן ימי עבודה, עוגמת נפש והוצאות.
בכתב הגנתה ציינה הנתבעת כי התביעה קנטרנית ומופרכת על פניה, תוך השמטה בוטה של העובדות וסילוף המציאות. לטענתה בוצעו ברכב אך ורק 2 טיפולים במסגרת האחריות וללא תשלום מצידו. נטען כי ברכב נעשה שימוש מואץ במשך השנתיים שנמצא ברשות התובע ועשה בה מרחק של 150,000 ק"מ. היא מאשרת ששני המוסכים בהם טופל הרכב הם אכן מוסכים מורשים .
נטען כי הרכב נמסר לידי התובע ביום 1.2.09 כשהוא חדש, תקין ובטוח לשימוש, עם אחריות של שנתיים, ללא הגבלת קילומטרז', וכי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה על פי תעודת האחריות.
כמו כן טוענת כי התובע קיבל שרות מסור, אדיב ומקצועי ולא נגרם לו כל נזק שכן המרססים הוחלפו על חשבון הנתבעת והתובע לא חוייב בגינם.
כמו כן נטען כי הוא לא הוכיח טענתו בדבר אובדן ימי עבודה ובכל מקרה על פי סעיף 8.3.1 בתעודת האחריות נקבע כי: "האחריות אינה כוללת הוצאות או הפסדים הנובעים מהשבתת הרכב, וכל נזק , הפסד או הוצאות ישירים או עקיפים שנגרמו עקב קלקול או תפקוד לקוי של הרכב או חוסר חלקי חילוף לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, הוצאות הובלה , גרירה , תיקון דרך, השכרת רכב, אובדן ימי עבודה או קלקול טובין שנמצאו ברכב, והפסד הכנסה".
כמו כן טוענת כי לא הוכחה עוגמת נפש, וכי טענותיו הן טענות שבמומחיות, ולמרות זאת לא תמך תביעתו בחוו"ד מומחה.
התובע העיד בביהמ"ש על כך שרכש הרכב עם 0 ק"מ ורק בדיעבד, בעת שניגש לבדיקת הכשירות, המבוצעת מידי שנה במונית, התברר לו כי מדובר ברכב שעמד שנה לפני הרכישה . כלומר, קיבל אותו לחזקתו בפב' '09 והתברר לו בדיעבד כי יוצר בפב' 08'.
לדבריו, בשום מקום לא צויין בפניו כי הוא רוכש רכב בן שנה , וגם ברשיון הרכב לא מצויינת שנת הייצור, אלא רק מועד עלייתו לכביש בפב'-09' , ולכן לא העלה על דעתו האפשרות כי רוכש רכב בן שנה.
לטענתו רכב העומד שנה מאבד מערכו וסובל מבלאי ואכן כבר בנסיעה הראשונה חש בבעיה וחזר מיד לירושלים, שם נרכש הרכב, והחליף את 4 הצמיגים שהתייבשו ושנשחקו, לדבריו כפי הנראה מהעמידה הממושכת בשמש.
כבר 3 שבועות לאחר הרכישה, נתקע בפעם הראשונה, וניגש למוסך המורשה נהורה, ונמסר לו שמשאבת הסולר הלכה, והיה צורך להחליפה, אף שלא על חשבונו.
כעבור חודש שוב נתקע והרכב הוכנס למוסך למשך 5 ימים.
בפעם החמישית שנתקע כבר גרר הרכב למוסך המורשה י.ב.דרום ולא לנהורה והוא אכן מרוצה מהשרות שמקבל שם.
בדיעבד התברר לו כי שני האינג'קטורים שהוחלפו במוסך נהורה, לא היו מקוריים, ובעת שנכח במקום לא ראה כי הוצאו מעטיפת הניילון המקורית בה נעטפו, ולכן סבור שזו הסיבה שהתקלה חזרה על עצמה.
לטענתו לא רק איבד ימי עבודה בעת שרכבו הוכנס על ידו שוב ושוב למוסך לתיקונים אלא איבד את אמון לקוחותיו שכן משנתקע עם הנוסעים נאלץ להזעיק מונית חילופית שתסיע אותם.
התובע עומד על כך שאילו היה נאמר לו שהרכב בן שנה ושעמד כל כך הרבה זמן ,לא היה רוכש אותו תמורת שום מחיר, ובתגובתו בכתב לביהמ"ש, שנתקבלה ביום 31.1.12 , ציין כי עמד לרכוש רכב אחר תמורת תשלום 135,000 ש"ח, אך מוכר פנה אליו והציע לו "עיסקה" על פיה אם יוסיף 5,000 ש"ח בלבד, יקבל הנחה לרכישת תוספות שונות, והוא נעתר להצעתו אולם המוכר סירב לפרט בהזמנה את ההנחה למרות בקשתו, ובדיעבד מבין שבכך הונו אותו ופיתו אותו לקבל רכב ישן שעמד זמן רב.